<h1>תשובות הגאונים — אסף ח"ב תרפ"ז סימן ל"ו</h1>
<h2>דף נה:</h2>
ודשאילת מקוות בימי ניסן ומפצות בימי תשרי. (תשובה) הכין פירושה, אבוה דשמואל עבד להו לבנתיה מקו' בימי ניסן ומפצי בימי תשרי לטבילה, משום דבימי ניסן מים מרובין בעולם, שכל השלגים הבאים בחורף שכיון שבא ראש חדש ניסן חם השמש ונפשר השלג ומושכין נהרות מים, והם נוטפין שנפלו מן השמים, ורבו על מים שיש בפרת כל השנה כולה, והוו להו שאובים, וכי דרב, דאמר רבי' אמר רב (נדרים מ' ע"א) מיטרא במערבא שהדא רבה פרת, וכיון דהוו להו שאובים פסולין לטבילה, הילכך עביד להון מקוה מן קמי ניסן ופתח להי מן פרת למקות דהוו להון מוכנסין, וכשרין לכל טבילות, בין לשרץ בין לנבלה ובין לקרי ובין לתשמיש, לבר מן נדה דצריכא מים חיים דהויא לה ספק זבה. מפצות בימי תשרי, דבתשרי מתמעטין מים מן הנהרות ונחת' לעומקא דנהרא וחאפי [פ]רותא דנהרא טינא, וכי נחתן בפרותא דנהרא (מכלכלן) [מלכלכן] כרעוהי בט[ינא], וכי טבלן האוי הך טינא חציצא בין כרע' למים ולא סלקא להון טבילה, [היל]כך מאיתי בלאיי דבורואתא ודגילי ודזבילי ושאדי על פ[ר]ת דכי נחתן לא (מיכלכלן) [מילכלכן] בטינא.
